החלטה בתיק בש"א 16709/08

בפני בקשת המבקשות, כלל חברה לביטוח בע"מ, ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 16.7.08, עד למתן פסק הדין בערעור שיוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין הנ"ל ע"י המבקשות. וזאת ביחס לסכום שנפסק בפסק הדין הנ"ל שמעבר לסך של מיליון ש"ח ששולם למשיבות. לחלופין, מבקשות המבקשות עיכוב להורות על עיכוב ביצוע זמני עד להגשת בקשתן לעיכוב ביצוע לבית המשפט העליון.

הלכה היא, כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין להצביע על קיומם של שני תנאים, האחד סיכויי הערעור, והשני חוסר היכולת להיפרע מן המשיב במידה שיתקבל הערעור.

המבקשות סבורות כי יש סיכוייהם לזכות בערעור בכל הנוגע לשיעור הפיצוי שנפסק למשיבות גבוהים, וכי במידה ופסק הדין לא יעוכב והמבקשות ישלמו למשיבות את הסכום שנפסק, יקשה עליהן להיפרע מהמשיבות באם תזכנה בערעור, שכן הנכס היחיד ממנו ניתן יהא להיפרע הוא בית המגורים המשמש למגורי המשיבה- האלמנה, ובנותיה, וכי לא ניתן יהא להיפרע מדירה זו.

המבקשות מוסיפות וטוענות, כי חלק הארי מהסכום שנפסק לטובת המשיבות בפסק הדין נשוא הבקשה, הוא סכום שנפסק למשיבות כ"פיצויים לעתיד", ובכל הנוגע לסכומים אלה, לא ייגרם למשיבות כל נזק באם יעוכב התשלום בגין הנזק העתידי שטרם התממש.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי ככלל, פסק דין העוסק בחיוב כספי איננו אחד מבין אותם עניינים חריגים ויוצאי הדופן, שבהם ייטה בית שמשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע. זאת מן הטעם שמימוש פסק דין לתשלום חיוב כספי ניתן על פי רוב להפוך או להשיב (רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתנה ביום 11.4.05; ע"א 7221/01 י.ג. רובינטיין יצר וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178).

בפסק הדין הנ"ל קבעתי כי המבקשות ישלמו למשיבות סכום של 3,061,344 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 13% מהסכום שנפסק לחובתן, בצירוף מע"מ כדין. דהיינו, סך של 3,459,319 ש"ח בתוספת מע"מ. עוד קבעתי, כי מתוך הסכום הכולל יושקע סכום של 1.5 מיליון ש"ח עד להגיע הקטינות (המשיבות 2,3) לגיל 18, אז יעמוד לרשותה של כל אחת סך של 750,000 ש"ח (סכום הקרן), בצירוף פירות ההשקעה. לעניין זה קבעתי כי ב"כ התובעות יגיש תוכנית השקעות תוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין, דהיינו עד ליום 16.9.08. התוכנית טרם הוגשה לביהמ"ש.

ראשית, מתוך הסך של כ-3.5 מיליון ש"ח שנפסקו לטובת המשיבות, עליהן להשקיע 1.5 מיליון ש"ח לטובת הקטינות, וביחס לסכום זה אין ספק שניתן יהא להשיבו למבקשות במידה ותזכנה בערעור, ולא ייגרם להם כל נזק. ובהנחה שמיליון ש"ח כבר שולמו למשיבות, הסכום שנותר למשיבות לשלם למבקשות ושביחס אליו קיים סיכון שהמבקשות לא תוכלנה להיפרע מהמשיבות, הוא כמיליון ש"ח.

שנית, כפי שציינתי בפסק הדין נשוא הבקשה, שכרה החודשי הממוצע של האלמנה במחצית הראשונה של שנת 2008, עומד על כ-24,400 ש"ח ברוטו, שהוא למעשה שילוש השכר הממוצע במשק (ס' 3ב' לפסק הדין), ועל כן אני סבורה כי גם אם המבקשות תזכנה בערעור, יוכלו להיפרע מהמבקשות, וכי אין חשש של ממש שהסכום שייקבע לגביו שולם ביתר לא יושב למבקשות.

לעניין זה אתייחס לפסיקה אליה מפנות המבקשות בבקשה זו: בבש"א 7637/06, כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, דובר על פסק דין בו נפסקו לטובת המשיב שנפגע בתאונת דרכים קשה כ-6 מיליון ש"ח. כב' השופטת ארבל קבעה שם, כי המבקשת תעביר למשיב כמחצית מהסכום, בסך של 3 מיליון ש"ח, באופן מיידי, וכי העברת יתרת הסכום תעוכב עד להכרעה בערעור שתגיש המבקשת. וזאת לאור טענת המבקשת, ביחס ל מצבו הכלכלי של המשיב (שבעת התאונה היה סטודנט בן 24 שעבד בעבודה חלקית, ובעקבות התאונה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 100%), וכן ביחס ל גובה הסכום העצום שנפסק. לא כך במקרה דנן, כאמור- שבו המשיבה 1 משתכרת למחייתה בגובה של שילוש השכר הממוצע במשק כאמור, וגובה הסכום שנפסק כאן הוא כמחצית מהסכום שנפסק שם. כל שכן כאשר למעלה ממחצית מהסכום שנפסק לטובת המבקשות וטרם שולם יושקע לטובת הקטינות המשיבות 2,3.

לעניין עיכוב ביצוע של הסכום לתשלום כאשר חלקו נפסק כפיצוי על נזק עתידי, מפנות המבקשות לרע"א 3544/97 איילון חברה לביטוח נ' חאלד גאנם (לא פורסם, ניתנה ביום 20.7.97).
מדובר בהחלטה קצרה באורך של כעמוד, שניתנה ע"י כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, שקבעה כי:

"סכום הפיצויים שנקבע, הוא למשך כל תוחלת חייו של הנפגע. לפיכך אין מקום לטענה כי הוא זקוק לכל הסכום באופן מיידי בכדי שלא להימצא במצוקה כלכלית. כאשר מתוך הנסיבות עולה כי באם ישולם מלוא סכום פסק הדין והמבקשת תזכה בערעור קיים חשש של ממש שהיא לא תוכל להחזיר לעצמה את הסכום ששילמה ביתר, יש לעכב את ביצוע פסק-הדין- באופן מלא או חלקי לפי הנסיבות- בכפוף לכך, שלכאורה נראה כי הערעור הוא בר סיכוי. נראה לי שכאן נתקיימו תנאים אלה וראוי לעכב חלק מסכום פסק הדין. לפיכך מורה אני על עיכוב 50% מסכום פסק הדין".

אני סבורה כי במקרה דנן אין חשש של ממש שהמשיבות לא תשבנה את הסכום שנפסק לטובתן בפסק הדין במידה והמבקשות תזכנה בערעור, הן לאור שכרה הגבוה של המשיבה 1, והן לאור העובדה שהמשיבות חויבו להשקיע 1.5 מיליון ש"ח מתוך הסכום שנפסק לטובתן לטובת הקטינות כאמור.

אוסיף ואציין, כי בסיפא של ההחלטה הנ"ל של כב' הש' שטרסברג-כהן, הוצע על ידה פיתרון דומה ביחס ליתרת הסכום שלגביו התבקש עיכוב ביצוע, כדלהלן:

"אם בידי המשיבים להבטיח בצורה ראויה החזר הסכום המלא שישולם להם אם תזכה המבקשת בערעורה, רשאי הוא לפנות לבית המשפט ולהעלות הצעתו, שתישקל על ידי בית המשפט. מוצאת אני לנכון להמליץ בפני הצדדים לבוא בדברים, על מנת למצוא דרך לפיה הסכום המעוכב בידי המבקשת יושקע בעצה אחת עם המשיבים, באופן שאם יידחה ערעורה, יוכלו הם לקבל את הסכום כשהוא נושא פירות לפי ההשקעה שהסכימו עליה."

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לאור העובדה שהבקשה הוגשה ב-4.9.08 וטרם חלף המועד לתגובה וממילא לא הוגשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' באלול, תשס"ח (7 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.